ראיית שחור לבן

פעמים רבות אנו מתייחסים למציאות שאנו פוגשים במושגים של שחור לבן. כמו בסרט, שבו ברור מי הגיבור הטוב ומי הרשע, אנו נוטים לפשט את העולם – מי טוב ומי רע, מי לצדנו ומי נגדנו. אך החיים מורכבים יותר מהסרטים המצוירים שביתי רואה, ואפילו מהסרטים הוליוודיים שאני רואה. האנשים שמסביבנו הם בדרך כלל לא בעדנו או נגדנו, הם בדרך כלל בעד עצמם, עסוקים בענייניהם ובעולמם הפנימי. כאשר הפקיד בבנק מחמיץ אלינו פנים בבוקר, האם זה בגלל שהוא זוכר אותנו לרעה, או שהוא אדם לא נחמד? ואולי הוא רב עם אשתו בבוקר ואחר-כך נתקע בפקק והגיע באיחור לעבודה, וגם חטף על הראש מהבוס. אולי הוא לא באמת מסוגל כרגע להיות מנומס וחייכני מסיבותיו הוא? האם אין לכולנו רגעים כאילו?

חלק גדול מהמציאות שאנו חווים הוא פרשנות שלנו – אנו צובעים את העולם בצבעים שלנו. אנחנו חייכנו ואמרנו שלום יפה. הפקיד לא בסדר, הוא זה שקלקל לנו את מצב הרוח, אנחנו יוצאים זועפים מהסניף.

האם אפשר לראות את הדברים אחרת?  

העולם שלנו לא חייב להיות בשני צבעים. אפשר לגוון אותו בדרכים רבות.

• אפשר לשאול את הפקיד מה שלומו היום. יש סיכוי טוב שזה יוציא ממנו חיוך ויחס נעים יותר.

• אפשר להתמלא בחמלה על הפקיד שכך הוא מרגיש היום, ולשמוח שאנחנו מרגישים יותר טוב.

• אפשר לשים לב שגם אנחנו עצבניים היום, בלי קשר לפקיד.

כל אפשרות צובעת את היום שלנו בצבע אחר, ולנו האפשרות לבחור את הצבע.

סיפור קטן וכתום

ישבתי לשיחה עם אורית, שעוסקת במתן שירותים משרדיים מסוימים לעסקים קטנים (הפרטים המזהים שונו כדי לשמור על פרטיותה). אורית, ג'ינג'ית גבוהה ומרשימה, נמרצת וחסרת סבלנות, שופכת לפני את ליבה – "העסק שלי לא מתקדם, אנשים קובעים איתי לעשות עבודה ואז נעלמים, איך אצליח כך". ביקשתי לשמוע עוד על מה שמטריד אותה – ואורית מספרת על האכזבה הגדולה שלה מלקוחה שהזמינה את שירותיה, אך מאז לא מתקשרת ולא עונה לטלפון. האמון של אורית בהצלחת העסק שלה יורד והיא מתחילה לפקפק ביכולותיה המקצועיות, ובאופן שבו לקוחות רואים את התועלת שבשירותיה. המחשבות מתגנבות לראשה –  "אולי אף אחד לא צריך את השירותים שלי, אולי המחיר יקר מדי, אולי אמרתי משהו שפגע בלקוחה?". שאלתי את אורית האם יכולים להיות הסברים שלא קשורים אליה לכך שהלקוחה לא מתקשרת – אולי בעלה הפתיע אותה בנסיעה לחו"ל, אולי הטלפון שלה אבד או נגנב? אורית הודפת כל אפשרות, ומאשימה את עצמה בכישלון העסקה. עודנו מדברות והטלפון של אורית מצלצל – ובצירוף מקרים מפתיע, על הקו הלקוחה האבודה. "אל תשאלי" היא אומרת לאורית – "לבן שלי עשו ניתוח אפנדיציט באופן פתאומי, וזה הסתבך, כל השבוע אני בבית חולים, מודאגת מעל לראש, ובנוסף הרגשתי כל כך לא נעים מולך, קבענו ואז נעלמתי, אבל המספר שלך היה רשום לי בבית ולא היה לי רגע זמן להגיע אליו". פניה של אורית אורות באחת, ופתאום כל הסיפור שסיפרה לי מקבל גוון אחר, אורית מרשה לעצמה שוב להאמין ביכולותיה, וחוזרת להשקיע את עצמה בעסק שלה. כיום, לאחר כמה שנים, העסק של אורית הוא המוביל בתחומו.

גם אם אנחנו רוצים לבחור את הפרשנות שלנו זה לא פשוט לבחור צבע אחר, חדש. הדפוסים הקיימים אצלנו מכתיבים את התוצאה – אנו מציירים עם פלטת צבעים קיימת, וקשה ליצור צבעים חדשים. דרך אחת להכניס גיוון לתוך ההתבוננות שלנו היא להסתכל מזווית אחרת – כפי שצייר לעיתים תופס מרחק מהציור שלו כדי לראות אותו ממקום שונה. כיצד רואה את המצב האדם שאחרינו בתור? כיצד רואה את המצב המנהל של אותו פקיד? כיצד רואה את המצב הפקיד עצמו? לא צריך להרחיק לכת ולאמץ את זווית הראייה של מישהו אחר, די רק לדמיין אותה לרגע. היכולת לראות שיש עוד זוויות ראייה יכולה לאפשר לנו לזוז מהפינה שלנו ולהכניס צבע חדש לפלטת הצבעים שלנו.