מהו רושם חיצוני?
רושם חיצוני מתקשר פעמים רבות עם התחושה שאנו מדברים על משהו מזויף, על מסיכה שקרית, המסתירה את האני האמתי שלנו. אנו רגילים להשתמש במושג "מסכה" בהקשר שלילי של זיוף וחוסר אותנטיות. מפתיע לגלות כי המסכה במובן האישיותי, הוכנסה לשיח על ידי אירווינג גופמן, סוציולוג אמריקאי חשוב בספרו "הצגת האני בחיי היום יום" שיצא בשנת 1959. גופמן השתמש בתיאטרון כמשל לחיים, וטען כי כל אחד מאתנו מציג הצגה בתפקידים שונים אשר הוא לוקח בחייו. הצגה שתפקידה לבסס את מעמדו כמי שהוא אומר שהוא – אינסטלטור, בנקאית, שכנה או גנרל. לכל תפקיד יש מאפיינים אשר מבססים אותו – מאפיינים מקצועיים, כמו ידע מקצועי רלוונטי, אך גם מוסכמות התנהגות ברורות. איננו מצפים מהבנקאית שתספר לנו כמה קשה היה להיפרד מהילד בגן בבוקר, כפי שאיננו מצפים מהשכנה שתציע לנו הלוואה בריבית אטרקטיבית. יתכן שהגנרל מתקן את הסתימה בביוב בביתו, אך רב הסיכוי שלא נדע על כך, כי זה יפגע בתדמיתו. הצגה זו היא חלק מהמבנה החברתי האנושי, ואין בה משהו פגום או מזויף. גם עם חברים או אפילו בני זוג, תמיד יישארו אזורים מכוסים, כאלה שחברתית לא מתאים לשתף בהם. כמובן, יש אנשים "מזויפים" ויש רמאים וגם נוכלים אך לא עליהם אנו דנים כאן, אלא דווקא על האנשים הרגילים, אנשים כמוני וכמוך.
למעשה, כל רושם שנוצר אצל הזולת הוא לא אמתי במלואו – לא הבוס, העמית לעבודה, פקידת הבנק או הלקוח אף אחד מהם לא יכול להכיר אותנו עד תום, וטוב שכך. איננו משתפים את הבוס שלנו בכמות הבירה ששתינו בדיוק אתמול בערב, העמית לעבודה כנראה לא ידע שבדיוק כרגע הציעו לך ולא לו קידום, וכן הלאה. אנחנו תמיד בוחרים מה אנחנו מספרים ולמי אנחנו מספרים. אם לא היינו עושים זאת, היינו נחשבים מוזרים, ולא היינו ממלאים את תפקידנו בחברה. היו מפטרים אותנו מהעבודה והיינו מאבדים את חברינו במהירות גדולה.
כל רושם חיצוני שאנחנו יוצרים בעצם מנוהל על ידינו. אנחנו בוחרים מה נספר לבן או בת הזוג, אנחנו בוחרים מה לספר לחבר טוב, ואנחנו בוחרים מה לספר לחברים לעבודה או לבוס. אז מדוע המחשבה על כך נחשבת לאי-אותנטיות? מדוע בשם הכנות אנחנו פוגעים בעצמנו?
כאשר מדובר על אנשים שדעתם עלינו משמעותית לנו, עלינו לחשוב איזה רושם אנו יוצרים. דבר זה רלוונטי במיוחד במקום העבודה, אך נכון לכל אחד מתחומי המגע שלנו עם אנשים.
איך משנים רושם חיצוני? 3 סיפורים.
נכיר את אמיר, שעובד בתחום הפיתוח בחברה. אמיר בעל יכולות טובות בפיתוח ופתרון בעיות, ורואה את עצמו מתקדם לניהול פרויקט. אך בכל פעם שהוא יושב עם הבוס, הוא מדבר על המשכורת שלא העלו לו, על ההנהלה שלא אישרה לרכוש ציוד בדיקה שדרוש לדעתו ועל הבעיות בהן נתקל בזמן הפיתוח. איזה רושם יוצר אמיר? הרושם החיצוני המצטבר הוא של אדם ממורמר, אשר אינו מצליח במיוחד בעבודתו. כרגע הסיכוי שיוצע לו קידום קלוש. בתהליך האימון ראינו כי ישנן דרכים אחרות לנהל שיחה עם הבוס. אמיר הפך את שיחתו עם הבוס לשיחה חיובית, שדנה בהצלחות. הוא סיפר על ההתקדמות הגדולה שהיתה בפרויקט, על הבעיות שנתקל בהן ופתר. לעיתים ציין גם בעיות שעדיין פתוחות, ותיאר כיצד הוא מתקדם איתן, ומה תכניתו כדי לפתור אותן, וגם ביקש עצה כאשר היה צורך. אמיר אינו אדם מושלם, ואינו צריך להיות מושלם כדי לקבל הערכה או להתקדם. אך עליו להיתפס כאדם חיובי, בונה, מתמודד עם אתגרים ומנהל יחסים סבירים או טובים עם אנשים אחרים. ואכן יש בו את כל התכונות האלו, אבל רוב הזמן הוא נהג להראות צדדים אחרים שלו, שאינם מחמיאים לו ופוגעים ברושם שיצר.
רונית עובדת בבנק, ונתקלת אף היא באתגרים. חלק מהעבודה אמור להתבצע על ידי צוות אחר, אשר לא תמיד ממלא את חלקו בזמן. רונית מתמודדת עם האתגר ומצליחה לקדם את משימותיה. היחסים בין רונית לראש הצוות שלה טובים וחבריים, והיא מספרת לה כל אירוע קטן ומציק שקרה עם הצוות האחר. אך הסחבקיות והחברות לא עומדים לרונית כאשר היא מבקשת לקבל תפקיד חדש בבנק. ראש הצוות תופסת אותה ככזו שלא מסתדרת עם אנשים ושעדיף לתת לה תפקיד טכני ולא ניהולי. בתהליך האימון רונית למדה לחלוק עם ראש הצוות את הפתרונות שמצאה להתמודדות עם חוסר התפקוד של הצוות האחר, והדגישה את יחסיה הטובים איתם ואת העובדה שהיא מצליחה להביא אותם לשיתוף פעולה למרות הקשיים. בהתמודדות על התפקיד הבא שיפתח, היא תהיה במקום הרבה יותר מבטיח, הודות לרושם החיצוני אותו היא משנה בהתמדה.
חגית היא בחורה שקטה וביישנית, אשת מקצוע מעולה בתחומה העובדת כעצמאית ואם מסורה. ביחסיה עם בעלה ועם אימה היא מספרת על התלבטויותיה וחששותיה בתחום המקצועי ובגידול בנה הקטן. מאחר וזה המסר אותו היא מעבירה, גם בני משפחתה, אף שהם מכירים אותה היטב, "קונים אותו" ונוצר אצלם הרושם שאינה מסוגלת להתמודד עם אתגרים מקצועיים ושהיא זקוקה לתמיכה בהורות שלה. היא מקבלת ים של עצות טובות לב – כיצד להתנהל מול לקוחותיה, אפשרויות להחלפת מקצוע, עצות לניהול הבית וטיפול בילד. כל העצות האלה מקשות עליה אף יותר, ואינן מחזקות את בטחונה ביכולותיה. באימון סייענו לחגית להכיר ביכולותיה ולפרגן לעצמה, ובהמשך גם לשתף את סביבתה בהן. ומתוך עמדה זו יכולה חגית גם להתייעץ ולשתף באתגרים מולם היא ניצבת. כאשר היא מקטינה את עצמה, גם האחרים מקטינים אותה. כאשר היא לומדת לחוש את כוחותיה, גם הסובבים אותה סומכים עליה ונותנים לה מרחב גדול יותר.
אנו רואים כי במקרים רבים, בשם הכנות והפתיחות, אנו יוצרים אצל הסובבים אותנו רושם מוטעה אשר מזיק ומכביד על היכולת להתקדם ולהתפתח.
השאלות שעל כל אחד מאיתנו להפנות אל עצמו הן:
מי אני? מה חשוב שאנשים מסביבי ידעו עלי? כיצד אני רוצה שיכירו אותי?
לכל אחד מאיתנו יכולות רבות, חוזקות וחולשות. עלינו לבחור כיצד אנו מופיעים בעולם – דרך החולשות או דרך החוזקות. גם מי שמציג את עצמו דרך החוזקות שלו יכול להיעזר ולהתייעץ, ואין זה מפחית מיכולתיו. לעומת זאת האדם המופיע בעיקר בחולשתו – כל עזרה שיבקש תבסס את חולשתו ואי יכולתו.
כיצד תבחרו להציג את עצמכם בפני העולם?
לקריאה נוספת:
אירווין גופמן, הצגת האני בחיי היומיום, הוצאת רשפים.